״בראש השנה ייכתבון״
יש לנו לוח שנה משוגע.
העולם סופר מינואר, המסכים מציגים חגים לועזיים, החנויות מתהדרות בלבבות בפברואר –
אבל לנו, לעם ישראל, יש התחלה משלנו.
לא התחלה סמלית. התחלה ממש.
ראש השנה הוא לא חג של תפוחים ודבש. הוא יום של עומק, של דין, של רחמים. יום של מלכות.
המלכת השם – מה זה אומר בכלל?
במהלך כל תפילות ראש השנה אנחנו לא מזכירים חטאים, סליחות או תיקונים.
אנחנו מדברים על דבר אחד: מלכות השם.
“מלוך על כל העולם כולו בכבודך”
היום הזה לא עוסק רק בנו – הוא עוסק במלכותו של הקב”ה.
אנחנו מתכנסות בבית הכנסת, בלב, בסידור – ואומרות:
“אנחנו רוצות שתהיה מלך. עלינו, על חיינו, על כל המציאות.”
זו לא אמירה פוליטית. זו אמירה פנימית:
אני לא מרכז העולם. יש מישהו שמכוון. ויש לי שליחות.
ומה זה אומר עליי כאשה?
ראש השנה מזכיר לי שאני חלק מבריאה שלמה.
שהשם ברא אותי, בוחר בי בכל יום מחדש,
ושיש לי תפקיד בעולם הזה – בדיוק כמו שאני.
ההתחלה הזו לא תלויה בכמה הצלחתי או נכשלתי השנה.
היא לא מתחילה מבחוץ – היא מתחילה מבפנים.
שופר, תפילה, דמעה שקטה
התקיעה הזו של השופר – זה לא רק קול שמרעיד את האוויר.
זה קול שמעיר אותנו, מזכיר, מזכך.
לפעמים השופר עושה יותר מכל דיבור.
הוא לא צריך להסביר – הוא פשוט מנקה שכבות.
וברגע הזה, בלב של כל אשה מאמינה – קורה משהו.
משהו טהור. אמיתי.
משהו שמתחיל את השנה לא מהסידור, אלא מהנשמה.
שנה חדשה – לאן את רוצה להגיע?
השנה הזו תיכתב.
והשאלה היא – איפה את רוצה להיות בתוכה?
איזה מרחב את רוצה לבנות לעצמך? מה תלכי איתו ביום־יום?
לא תשובה חיצונית. לא החלטות דרמטיות.
רק לב אמיתי שרוצה טוב. שינוי קטן. מחשבה אחת קדושה.
וזה מספיק.
מאחלים לכם שנה טובה ומתוקה. שנה של שלווה, של חיבור פנימי, של התחזקות שקטה.
שהשם ימלוך על חייכם – ברוך, בשקט, באור.